נורי - שיר פגאני לילדת השמש

שיר שכתבתי בערך בגיל 15, כשידעתי לכתוב שירים יפים.

נוּרִי

קְצֵה-קְוֻצּוֹת רוֹוֶה זָהָב מֻתָּך

עֵינֶיהָ עוֹלוֹת עִם בֹּקֶר מִן הָהָר

בְּאוֹרָהּ- שִׁנֶּיהָ שִׁנֵּי הַצֶּלַע בְּקֹר הַצֵּל

וּצְחוֹק גָּדוֹל צְחוֹקָהּ,

אַף מֵרֹגֶז תְּהוֹמוֹת.

יָפוּ פַּעֲמֶיהָ מִכֹּל בְּיַחְפָן –

וְרוּצָהּ הֶחָזָק בְּמוֹרַד הֶהָרִים

יִפְקַע מֵיתָרִים

יַכֶּה בָּעִנְבָּל בְּעָצְמָה עַד אֵין שְׂאֵת

וְהַיָּם וְהַיָּם וְהַיַּמָּה יוּכַל לֹא-דָבָר

אֶלָּא מְחֹא בְּכַפָּיו עֲצוּמוֹת.

וְהַחוֹל (הוֹ, הַחוֹל!) נְאֱפָה בְּנָגְעָהּ,

וְזָהַב, וְהַמַּה, וְאַמְרָה: בָּבוּאָה!
רִבְבוֹת אֲלָפִים הֲמוֹנֵי בָּבוּאוֹת!

וְתִשׂמַח וְתִרְקַע בְּחוֹלוֹת הַחוֹפִים

ואֵין שְׂאֵת, וְאֵין שְׂאֵת לָאוֹרָה וְלַצַּהַל.

וְתֵחַם וַתָהֵל אֶת כָּל הַכָּחֹל

הַצָּלוּל בְּצָהֹב מְסַנְוֵר וַאֲפִלּוּ

קְוֻצּוֹת עַפְעַפֶּיהָ טוֹבְלוֹת בַּזָּהָב הָרוֹתֵחַ

הוֹמוֹת רוֹטְטוֹת כְּמַרְאֶה בְּחֹם יוֹם.

וְיִדְמַע הַמַּבִּיט (כִּי נִתָּן לְהַבִּיט)

וְתֵשֵׁב אֵצֶל הַשָּׂפָה הַנְּסוֹגָה

וְאִישׁ לֹא יִקְרָא כְּתוֹבוֹתֶיהָ

כִּי דְּרָכוּן הַגַּלִּים (לְיֵינָן אֵין שׁוֹתֶה)

וַתַּבֵּט בְּרִצְפַּת הַבֵּטוֹן בַּמַּתָּז

וַתַּרְא כִּי שְׁזָפַתָּהּ שֶׁמֶש

רְאוּ! רְאוּנִי כִּי אֲנִי וְרַדְרֶדֶת!

וּצְחוֹקָהּ יִדָּמֵם וְתִשְׁכַּב וְתָנוּם וְתַחֲלֹם

כָּל הַלַּיִל מֵהֹדּוּ עַד כּוּש

וְתֵדַע אָז כִּי אֵין עוֹד יָפֶה

                              מִן הַבֹּקר הַזֶּה.

צו השעה

צו השעה

אַל תֵּצְאוּ הַחוּצָה לְהַבִּיט בְּכִפַּת הַבַּרְזֶל.

הַאֲמִינוּ בָּהּ מִמּוֹשַבְכֶם הָרַךְ אֶל מוּל רְקִיעַ הַבְּדֹלַח הַמְּרַצֵּד.

אַל תִּשְׂאוּ עֵינַיִם לְהַבִּיט בְּתִקְרַת הַזְּכוּכִית.

הַאֲמִינוּ בַּשָּׁמַיִם שֶׁמֵּעֵבֶר לָהּ, זוֹהֲרִים וּמְרַתְּקִים כְּמִרְקָע.

אַל תְּקַפְּלוּ אֶת הָאֹהֶל לִנְדֹּד כְּשֶׁהַחֹרֶף יָבוֹא.

הַאֲמִינוּ בְּשִׁלְדָּהּ הֶחָלוּד שֶׁל הָעִיר הָעוֹטָה אֶת בְּשַׂרְכֶם כְּשֶׁלָּהּ.

קיץ 2011

*

גופי עשוי געגועים מאובנים.

קורות הקיץ הזה חלחלו כמו גשם עד לבי האטום,

וכעת מים רבים פורצים מכל העיינות.

אש קטנה

בוהה

פניה לנופשים בחג

אמי גרה ועובדת באירוח כפרי בישוב קטן בגליל. בסופי שבוע ובעיקר בחופשים היא עובדת מסביב לשעון בשביל לקבל את פני האורחים, לעזור ולהענות לבקשותיהם.
גם הפעם, כמו תמיד, היו אורחים שעברו את הגבול. נמאס לי לראות אותה עצבנית מטורטרת ופגועה בגלל חוצפה וטמטום של אורחים. ואני בטוחה שהיא לא לבד.
אני רוצה לשוב ולהזכיר כמה דברים לגבי נופש ואירוח ואני מאד אשמח אם דברי יופצו הלאה. אפילו אם אורח אחד בקצה השני של הארץ יחשוב שניה לפני שהוא עושה דבר מגעיל או אסור וימנע מלעשותו, אשרי.

בבואכם לאירוח כפרי - הנכם אורחים. אמנם כן, אתם משלמים עבור השירות והשימוש במקום, אבל אתם עדיין אורחים וככאלה עליכם להתייחס בכבוד למארחים, ולכבד את כללי המקום אשר בדרך כלל נמסרים הן בכתב והן בעל-פה.

על-פי רוב אירוח כפרי נמצא בתחומי ישוב שחיים בו אנשים. תושבי המקום הם המארחים העקיפים שלכם. גם בהם ראוי להתחשב ולהתייחס אליהם יפה במקרה שנוצרת אינטראקציה.

העובדה כי שילמתם על האירוח לא הופכת את הצוות לעבדים נרצעים שלכם, ולא הופכת את הציוד בחדר לרכושכם.

בלי שום קשר למעמד נותן שירות מול לקוח, יש כמה דברים שהם בזויים בכל מקרה: שקר, סחטנות, זלזול, וונדליזם. לא ברור לי מה גורם לאנשים להביא התנהגויות כאלה למקומות שבהם אמורים להשיב את הנפש ולהנות.

כדאי לברר מראש לאן אתם באים ולהקשיב טוב למה שאומרים לכם בעת ההזמנה, כדי לא לבוא אחר-כך לדרוש דברים שאין, לא היו ולא הובטחו במקום שאתם מתעתדים להתארח בו. המארחים לא יבנו לכם ג'קוזי רק כי ציפיתם שיהיה, ולא מגיעה לכם הנחה כי חשבתם מיוזמתכם שהחדר יהיה יותר גדול.

כל בעיה שמתעוררת, או אי-הבנה שנוצרת, אפשר לפתור בדיבור רגוע ובהקשבה. הטחת עלבונות והוצאת עצבים לא יביאו לפתרון מהר יותר או טוב יותר מדיבור שליו.

אם זה לא מתאים לכם, ואתם לא יודעים להיות אורחים, תשארו בבית. תמיד בחגים יש רשימת המתנה. לא תחסרו לנו.

שיהיו לכולנו חגים שמחים וחופשות נעימות.

מדרש שם

שאלוני למה דלעת רבים, לכן ראיתי לנכון להביא דברים אלה:

ראשית, ידוע שיש לי מין נוהג כזה להחליף מלים בירקות עם שם דומה. הדלעת, מעבר להיותה מצחיקה במצלולה ובגדלים אליהם היא עשויה להגיע, היא גם פתרון דיור (כפי שרואים בתמונה בצד) ולא אחת בספרות היא אף משמשת ככלי תחבורה. באופן כללי היא כלי-קיבול מצויין (במיוחד למרק דלעת ולגרעיני דלעת טריים) והיא טעימה להפליא - על כן ראיתי לנכון להחליף את הדעת בדלעת. (מה גם שדעות לא מספקות הרבה תועלת ולא צריך לתת להן יותר מדי משקל, בעוד דלעות הן כבדות משקל לאין-עוררין ומספקות שעות של הנאה ותועלת מרובה.)

ולגבי הרבים - דלת הדלעת פתוחה לרשות הרבים, וכן אמלא אותה בע"ה (כפי שכבר הזכרתי) בסוגות רבות.